שֵׂעִיר

שֵׂעִיר(b. h.) pr. n. Seir (Idumœa). Y.Taan.I, 64a top (ref. to Is. 21:11) אֵלִי קורא מפני ש׳ my God cries out on account of Seir (Rome, v. אֱדוֹם); ib. אלי איכן נזדווג לי מש׳ whence did my God come to join me? From Seir (Deut. 33:2). sifré Deut. 343 כשעתיד … ליפרע מש׳ when the Lord shall punish Seir (Rome). Ber.62b עד השתא … לש׳ וגמרת מילי דש׳ thou hast not yet gone to Seir (Rome), and hast already learned the things of Seir (indecent manners); Tam.27b; a. fr.